<h1>המנהיג הלכ' הגט</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ויכתבנו בשרטוט דספר נקרא. ובב"ר, זה ספר תולדות אדם מלמד שאפי' סרגול הגט למדו הקב"ה לאדם. וסרגול הוא שרטוט הספר. ובהלכות גדולות לסרגולי לגיטא במסרגלא ולא בדיותא וגם בעופרת כעין הגלחים לא יתכן כדיותא. ובריש מסכת סופרים והלכה למשה בסיני שמסרגלין בקנה. מכאן יש לי סמך למנהג צרפת לסרגל כל עמודי ספר תורה שטה ראשונה ואם עשה כן בגט טוב מאד דספר נקרא. ובשם רבנו האיי ז"ל. אי זה ספר כריתות אמכם וגו', דבר הכורת בין ספר לספר מד' ספרים לבד משנה תורה שנוסף להוכיח את ישראל הרי י"ב שיטין לג' אוירים, כדאמרי' בפ' השותפין [ב"ב י"ג ע"ב]. וגט בגיאמטריא י"ב. ושאר שטרות איקרו שטר ואיקרו גט. וגט חוב שאין בו אחריות אבל גט אשה לא איקרי אלא גט. וכן התרגום וכתב לה ספר כריתות, גט פיטורין. מכאן נהגו כל ישראל לעשות י"ב שיטין לא פחות ולא יותר.
<h2>דף מ:</h2>
ויזקיקוהו לבטל כל מודעי שיש לו בזה הגט, כדאמ' בערכין פרק האומ' משקלי עלי, [כ"א ע"ב] דאמ' רבא האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא כו', עד מהו דתימ' בטולו בטליה קמ"ל עד דמבטל ליה. למדנו שצריך לבטל כל מודעי דמסר ואע"ג דלא ידעינן אונסיה הוי מודעא כדאמ' בפ' חזקת הבתי' [ב"ב מ' ע"ב] כל מודע' דלא כתי' ביה אנן ידעינן ביה באונסיה דפלנייא לאו מודעא היא, דמאי אי דגט ודמתנה גלוי מילתא בעלמ' הוא, אינו צריך אלא שיגלה בדעתו שאין דעתו נכונה בגט ובמתנה והכל בטל. והרב המחבר מברזילוני כת' שצריכי' העידים לקנות מן הבעל קניין גמור לפני כתיבת הגט בביטול כל מודעי, ולכתו' שטר הביטול המודעי כך, ביום פלו' וקנו מנאי בקניין גמור בדלא אניסנא דכל מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי דמסירין מנאי אנא ראובן בן יעקב בגיטא דשרה בת אברהם אנתתי בטלין ומבוטלין לגמרי בכל לישני דאמור רבנן דמבטילי בהון מודעי. וחותמין העדים ונותנין לה לזכות ולראייה. ורבי' האיי כתב, שאין צריך קניין לבטל המודעא אך צריך לבטל המודעא בפני עידים או שיאמר בפניהם בטלתי המודעא מההיא דערכי' דלעיל, ומ"מ אם לא מסר מודעא ולא ביטל המודעא הגט כשר כל זמן שלא יביא עדים שמסר מודעא לפני כתיבת הגט או לפני נתינתו בפניהם. וקרובי ה"ר יצחק אמ' אע"פ שלא ראה גאון שכתב בגט ביטול המודעא היה נראה בעיניו לכותבו בגט, ושוב לא נחוש במסירת המודעא.
<h2>דף קסב.</h2>
ולפי שאין למדין משיטה אחרונה יכתוב ספר תרוכין בסיום שיטת אחת עשר שלא יצטרך ללמוד משיטה אחרונה ומן הנשאר ימלא שיטת שנים עשר באותיות רחבות, מ"ר יצחק מדונפיר"א. ויחתמו עידי הגט זה אחר זה או זה תחת זה.
<h2>דף קסג.</h2>
ויחתמו העידים סמוך לגט שלא ירחיק שיטה אחת ושני אוירים, והסופר יכול לחתום בו דחתם הסופר שנינו חתם סופר ועד כשר, אבל כתב סופר ועד פסול ואין הולד כשר וכן כתב רב אלפס, אבל רבי' שכתב והסופר אל יחתום בו לא נהירא. אב"ן.
<h2>דף קסז.</h2>
הרוצה לתת גט לאשתו יקנה לו הבעל המגרש משלו הקלף והדיו והקולמוס, משום דכתי' וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, משלו. וכן כתב רבנו יעקב מ"כ. וכדאמרי' בבבא בתרא פ' גט פשוט, [קס"ז ע"א] והבעל נותן שכר הכתיבה והכל משלו. ואע"ג דמסיק התם דמשום חשש עיגון אקילו רבנן והיא נותנת שכר. ואם אין לבעל קלף ודיו וקולמוס יקנו לו הכל ויכתב גט לאשתו אם הוא יודע לכתוב ואם אין יודע או שירצה שיכתוב לו אחר יאמר לו בפני עדים כלוב גט לשרה בת אברהם אנתתי ותהא מותרת לכל אדם ולעדים יאמר חתמו אתם ראובן בן יעקב וחנוך בן שמעון בגט של שרה בת אברהם אנתתי ותהא מותרת לכל אדם, ויחתמו העדים לשמה בפני השליח שיוליכנו לידה. וגם הסופר יכתבנו בפניו לשמה כדי שיוכל השליח לומ' בפני נכתב ובפני נחתם לשמה. וכל מעשה הגט בעדים שגם הסופר יכתבנו לשמה בפני עדים דאתיא דבר דבר. ובטרם שיחל לכתבו יחתוך לו הקלף כמדת הגט לי"ב שיטין כמה שיצטרך להיות אחרי כתיבתו ונתינתו שאם יחתוך הגט ממנו אחרי הכתיבה יפסל, דכתי' וכתב ונתן, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שהוא מחוסר חתיכה וכי האי גונא דריש בגיטין [כ"א ע"ב] במי שמחוסר קציצה שפסול.
ויכתבנו בשרטוט דספר נקרא. ובב"ר, זה ספר תולדות אדם מלמד שאפי' סרגול הגט למדו הקב"ה לאדם. וסרגול הוא שרטוט הספר. ובהלכות גדולות לסרגולי לגיטא במסרגלא ולא בדיותא וגם בעופרת כעין הגלחים לא יתכן כדיותא. ובריש מסכת סופרים והלכה למשה בסיני שמסרגלין בקנה. מכאן יש לי סמך למנהג צרפת לסרגל כל עמודי ספר תורה שטה ראשונה ואם עשה כן בגט טוב מאד דספר נקרא. ובשם רבנו האיי ז"ל. אי זה ספר כריתות אמכם וגו', דבר הכורת בין ספר לספר מד' ספרים לבד משנה תורה שנוסף להוכיח את ישראל הרי י"ב שיטין לג' אוירים, כדאמרי' בפ' השותפין [ב"ב י"ג ע"ב]. וגט בגיאמטריא י"ב. ושאר שטרות איקרו שטר ואיקרו גט. וגט חוב שאין בו אחריות אבל גט אשה לא איקרי אלא גט. וכן התרגום וכתב לה ספר כריתות, גט פיטורין. מכאן נהגו כל ישראל לעשות י"ב שיטין לא פחות ולא יותר.
מצאתי בירוש' דגיטין כתי' הכא וכתב לה ספר כריתות וכתי' התם וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, מה להלן צריך לזיין בשבעה אותיות ש'ע'ט' נ'ז' ג' ץ' אף בגט צריך לזיין. מכאן יש לי ראיה לרבנו יעקב מ"כ שצריך בכל אותיות ש'ע'ט' נ'ז' ג'ץ' שבתורה זיונין תלתא תלתא תגין ודלא כרבנו אלפאסי בשם שימושא רבא שפי' ש'ע'ט' נ'ז' ג'ץ' דמזוזה ויתבאר בהלכו' תפילין בע"ה, ואם לא יזיין את כלם פסול דלא גרע מקוצו של יוד דפסול פ' הקומץ רבא [כ"ט ע"א] וראיה לדבר בפ' הבונה בשבת, [ק"ה ע"א] הא דבעי זיוני כו' שלא יתחייב בשבת אם אינה מזויינת האות כהלכת'. ואין מגלין את הדבר אלא לצנועין. וכן מצאתי בתשובת הגאונים, לזיין בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ שבתורה אך לא לעכב, ולפי' הירושלמ' אם לא זיינם בגט פסול, ולדברי הגאוני' לא פסל, ועל כן יש להחמיר, ובהקפת גוויל כס"ת תפילין ומזוזות דמצריך להו הקפת גויל בפ' הקומץ רבה [כ"ט ע"א] וכן למגילה דספר נקרא ובכתיבה דקה שורש הגסה, ולא ככתיבת הפירושי' שאין לה גוף האותיות ואינה מזויינת כהלכתה, ואינה ראויה להכתב בס"ת תפילין ומזוזות ומגילה, ולא יתחייב עליה בשבת.
ואע"ג דבמגילה אם כתבה על הדפתרא לא יצא [מגילה י"ז ע"א] עד שתהא כתיבה אישורית על הדיו ובספר משום דנקר' ספר, ואלו בגט אמרינן פרק המוציא יין בשבת [ע"ט ע"א] המוציא דפתרא חייב וכמ' שיעור כדי לכתוב עליו את הגט, ותנן בגיטין [י"ט ע"א] בכל כותבין את הגט בדיו ובסם ובקומוס ובכל דבר המתקיים, במי טריא ואפצא, שאני התם דכתי' ונתן בידה מ"מ אינמי משום עגונה אקילו בה רבנן אחרי שאין הגט צריך לה אלא לפי שעה, אבל המגילה למען תעמוד ימים רבים כספר תורה צריך להכתב בקלף ומ"מ מנהג לכותבו בקלף כס"ת. אב"ן. אבל עיבוד אין אדם שמצריכו, ושיכתוב התיבות שלימות שלא יכתוב אלפי"ן וישראל כדין ס"ת ולא ידחוק את האותיות כדאמ' בפ' [גט פשוט] [ב"ב קס"ז ע"א] מ"ט דחיק ליה עלמא להאי וי"ו דנראה זיוף, ולא להגיה ולמחוק (ולברור) [ולגרוד] שלא יצטרך לקיימן ולהוסיף על י"ב שיטין.
